<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"ג מהחלק השלישי</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ואי הוה מודע ליה נאמן דקי"ל [יבמות פ"ח ע"א] ע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק איסורא כגון חתי' ספק חלב ספק שומן. ומסת' דוקא דליכא סהדי אחרינא דקמכחיש ליה אבל אי איכא סהדי אחרינא דמכחיש ליה לאסור הא אתחזיק איסורא בע"א והו"ל ספיקא איסורא והא דאמרינן [יבמות פ"ח ע"ב] כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים במקום דאתחזיק איסורא הוא אבל ע"א דנאמן באיסורין לא האמינוהו אלא משום דליכא חזקה דאיסורא ומש"ה סמכינן עליו לאיסורא ולהתירא. ואי אתחזק אע"ג דלאו דבר שבערוה הוא לא מהימן להתירא אע"ג דשתיק ליה אלא היכא דיש בידו לתקן כגון תרומה ומעשר וניקור הבשר וכיוצא בהן ואי אתחזיק התירא היכא דקמכחיש ליה לא מהימן חד סהדי לאיסורא אבל אי שתיק מהימן וה"ה לאמר א"י מהימן כדאמר [קידושין ס"ה ע"ב] בהאומר לחבירו אמר לו ע"א אכלת חלב ונטמאו טהרות וכו' טעמא דאמר לא הא שתיק מהימן וה"ה לאמר א"י דאי איתא ליתני א"י וכ"ש לא אלא ש"מ לא הוי הכחשה עד דאמר לא אכלתי ולא נטמאו. ואשתו זנתה בע"א אע"ג דשתיק לא מהימן דקי"ל כרבא דאמר אין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו [לא] איתחזק התירא אבל במקום [כאן חסר והכוונה לכאורה לעדות דמת בעלך] מהימן אפי' אתחזיק איסורא. מיהו אם אשתיק לצאת ידי שמים אמרינן ליה אי מהימן לך כבי תרי אפקה אי לא לא. והנ"מ היכא דסהדי מסהיד מילתא דלא רמיא עליה כגון דלא עסיק ביה כגון נטמאו טהרותיך ואכלת חלב וכל הני דאמרן אבל מילתא דרמיא עליו ואיהו עסיק כהנהו דהנזקין [גיטין נ"ד ע"ב] שאמר לו טהרות שעשיתי עמך וכגון שא"ל כתבתי' לשמה וגוילין לא עבדתי לשמן אע"ג דקמכחיש ליה היכא שבידו לאסור נאמן היכא שאין בידו לאסור אי אשכחיה בשעתיה וא"ל מהימן ואע"ג דקמכחיש ליה. ואי לא אמ"ל בשעתיה והדר אשכחיה לא מהימן אלא היכא דשתיק דגרסינן התם היה עושה בטהרות וא"ל טהרות שעשיתי עמך וכו' א"נ. ואסיקנא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו לאסור נאמן ורבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל וכו' ורבא לא פליג עלי' דאביי אלא אסיפא דאין בידו דס"ל לרבא אע"ג דאין בידו עכשיו אי אשכחיה וא"ל בשעתיה מהימן. לא א"ל בשעתיה לא מהימן. ומשום דחזינא לרבוותא סברא אחרינא כתבינן הכי מאי דס"ל.
<h2>דף נד:</h2>
ואי הוה מודע ליה נאמן דקי"ל [יבמות פ"ח ע"א] ע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק איסורא כגון חתי' ספק חלב ספק שומן. ומסת' דוקא דליכא סהדי אחרינא דקמכחיש ליה אבל אי איכא סהדי אחרינא דמכחיש ליה לאסור הא אתחזיק איסורא בע"א והו"ל ספיקא איסורא והא דאמרינן [יבמות פ"ח ע"ב] כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים במקום דאתחזיק איסורא הוא אבל ע"א דנאמן באיסורין לא האמינוהו אלא משום דליכא חזקה דאיסורא ומש"ה סמכינן עליו לאיסורא ולהתירא. ואי אתחזק אע"ג דלאו דבר שבערוה הוא לא מהימן להתירא אע"ג דשתיק ליה אלא היכא דיש בידו לתקן כגון תרומה ומעשר וניקור הבשר וכיוצא בהן ואי אתחזיק התירא היכא דקמכחיש ליה לא מהימן חד סהדי לאיסורא אבל אי שתיק מהימן וה"ה לאמר א"י מהימן כדאמר [קידושין ס"ה ע"ב] בהאומר לחבירו אמר לו ע"א אכלת חלב ונטמאו טהרות וכו' טעמא דאמר לא הא שתיק מהימן וה"ה לאמר א"י דאי איתא ליתני א"י וכ"ש לא אלא ש"מ לא הוי הכחשה עד דאמר לא אכלתי ולא נטמאו. ואשתו זנתה בע"א אע"ג דשתיק לא מהימן דקי"ל כרבא דאמר אין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו [לא] איתחזק התירא אבל במקום [כאן חסר והכוונה לכאורה לעדות דמת בעלך] מהימן אפי' אתחזיק איסורא. מיהו אם אשתיק לצאת ידי שמים אמרינן ליה אי מהימן לך כבי תרי אפקה אי לא לא. והנ"מ היכא דסהדי מסהיד מילתא דלא רמיא עליה כגון דלא עסיק ביה כגון נטמאו טהרותיך ואכלת חלב וכל הני דאמרן אבל מילתא דרמיא עליו ואיהו עסיק כהנהו דהנזקין [גיטין נ"ד ע"ב] שאמר לו טהרות שעשיתי עמך וכגון שא"ל כתבתי' לשמה וגוילין לא עבדתי לשמן אע"ג דקמכחיש ליה היכא שבידו לאסור נאמן היכא שאין בידו לאסור אי אשכחיה בשעתיה וא"ל מהימן ואע"ג דקמכחיש ליה. ואי לא אמ"ל בשעתיה והדר אשכחיה לא מהימן אלא היכא דשתיק דגרסינן התם היה עושה בטהרות וא"ל טהרות שעשיתי עמך וכו' א"נ. ואסיקנא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו לאסור נאמן ורבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל וכו' ורבא לא פליג עלי' דאביי אלא אסיפא דאין בידו דס"ל לרבא אע"ג דאין בידו עכשיו אי אשכחיה וא"ל בשעתיה מהימן. לא א"ל בשעתיה לא מהימן. ומשום דחזינא לרבוותא סברא אחרינא כתבינן הכי מאי דס"ל.
